שום דבר בעולם אינו מושלם, וכך גם בהנדסת טקסטיל. במהלך הטוויה, נוצרים פגמים בחוט הגולמי, כגון שקעים (נר) וגושים; במהלך האריגה, מופיעים פגמים בבד האפור, כגון כתמי צבע וקצוות שבורים; ובמהלך הצביעה, מופיעים פגמים בבד המוגמר, כגון כתמי צבע והבדלי צבע בקצה. בדים מוגמרים באיכות גבוהה צריכים להיות בעלי מעט מאוד פגמים.

מלבד פגמים על פני השטח של הבד (נגעים, נפים) הנגרמים מהחוט הגולמי והבדלי צבע, כתמים וקמטים הנגרמים כתוצאה מצביעה, פגמי אריגה הם תחום מפתח לבקרת פגמים. פגמי אריגה מתייחסים לפגמים על פני השטח של הבד הנוצרים במהלך תהליך האריגה, ומשפיעים ישירות על מראה הבד, אחידותו ואיכותו הפנימית. להלן מסגרת שיטתית לניתוח פגמי אריגה.

א. סיווג ומאפיינים של פגמי אריגה:

בהתבסס על מנגנון היווצרותם, ניתן לחלק פגמי אריגה לחמישה ממדים:

1. פגמי עיוות: פגמים אורכיים הנגרמים מבעיות עיוות או פעולות אריגה לא נכונות. פגמי עיוות נפוצים הם כדלקמן.

הֶעְדֵר וֶסֶת

מורפולוגיה: פערים ליניאריים הנוצרים כתוצאה משבירת חוט עיוות.

גורמים: חוזק עיוות לא מספיק, כשל של חוטי עצירה, חיכוך עיוות מוגזם.

עיוות כפול/עיו עבה/עיו דק

מראה: חוט עבה/דק יותר באופן משמעותי מחוט רגיל.

סיבות: פיזור חוט לא אחיד במהלך הטוות, לא מוסר ביעילות במהלך השתי; הצטמקות/התרופפות של השתי.

מראה: מתח לא אחיד של חוט השתי הגורם לדוגמאות בועות/גליות על פני הבד. גורמים: כוונון לא תקין של קרן השתי האחורית, ליפוף לא אחיד של קרן השתי, חוטי השתי לא מיושרים.